האנשים שהכניסו שפיות לילדי ישראל, שדנו בנעשה ברמות הגילים השונות ובהתאמה, ששמרו על קשר עם המשפחות, שיזמו התנדבויות שונות, שסרגו כובעים, הכינו חבילות לחיילים, למשפחות והצליחו להתמודד עם הקשיים האישיים כמו כולנו.

שלא וויתרו לתלמידים ושעודדו והשקיעו שעות לקדם ולאפשר חיים "כרגיל"...

לתלמידים המפונים, כמו לאלו שנשארו במסלול חייהם. למורים שהתנדבו במרכזי החינוך ושתרמו ונרתמו לאפשר חינוך לילדים העקורים.

ועוד היד נטויה. מי יודע מה עוד צפוי לנו בהמשך הדרך?