מר שלום קיסר נולד להוריו חיים ונעמי כסאר בשנת 1930 בצנעא, תימן. בשנת 1937 עלה לירושלים במסע קשה עם משפחתו, בו נשדדו בדרך מכל רכושם. כילד ונער גדל בירושלים, בשכונת נחלאות, למשפחה עניה, אביו ואמו עבדו בעבודות ניקיון על מנת לכלכלם באופן בסיסי ודל; אף מר קיסר, בהיותו ילד עבד בניקיון.

בכיתה ח' גויס להגנה ללא ידיעת הוריו. בגיל 14 נכנס למעצר בגין תליית כרוזים נגד הבריטים.

בגיל 15 צורף לקורס מפקדי כיתה, בעודו הצעיר ביותר בקורס, כשהיתר היו בני 18. במלחמת העצמאות לחם בגדוד 8 בפלמ"ח. גדוד זה היה אחראי על פתיחת הציר הדרומי בנגב. בקרב הקשה על ביר עסלוג' הוא וכל הכיתה איתה לחם נקברו בחיים תחת קיר סלעים שנפל, תשעים אחוז מלוחמי הכיתה נהרגו.

הניצולים ממקרה זה, שמר קיסר היה חלק מהם, עברו על ידי הצבא לשרת בעורף, זאת מכיוון שהוחלט על-ידי פיקוד הצבא כי הם נמצאים בפוסט טראומה קשה ולכן אינם יכולים להמשיך לתפקד כלוחמים. ואילו מר קיסר, חזר לתפקד כלוחם ובהמשך כקצין.

בדרכו המסורה הוא המשיך ונלחם ברבות ממלחמות ישראל.

במלחמת ההתשה שימש כמפקד מחלקה. במלחמת ששת הימים לחם כסגן מפקד פלוגה והיה שותף לשחרור ירושלים. במלחמת יום כיפור נלחם והגיע מעבר לתעלה, בעוד בנו הבכור לחם גם הוא ונפצע בקו התעלה. במלחמת שלום הגליל שימש כמפקד פלוגה בגדוד 962 בחטיבה הירושלמית, והגיע עם פלוגתו עד לפאתי ביירות.

את תפקידו האחרון בצה"ל עשה בגיל 55 כקמב"ץ באוגדה 80.

שלום דאג לזכויות של אנשי חינוך בישראל - זאת משנת 1953 ועד לשנת 2018 (!) - במשך 65 שנים – כאשר שימש כמזכיר הסתדרות המורים בירושלים במשרה מלאה - תוך שהוא מפגין דוגמה אישית, מוסר עבודה וצדק, אשר נדירים עד מאוד במחוזותינו.

במהלך כל אותן שנים ייצג אלפי עובדים ממערכת החינוך (גננות, מורים ומנהלים) ומימש את זכויותיהם בפני המעסיקים (משרד החינוך, עירייה, אורט, עמל ועוד), ובמקרה הצורך ייצג אותם בבית הדין לעבודה.

מר קיסר היה הרבה יותר ממזכיר ובעצם כלל המורים ידעו כי על פיו ישק דבר. המשפט אשר משקף היטב את השקפת עולמו ודרך חייו של מר קיסר הוא משפטו של מר בנימין זאב הרצל - בספרו אַלְטְנוֹיְלַנְד: "אין להפלות בין אדם לאדם. אין להקשות על דתו של אדם ועל גזעו. אדם הוא אדם ובכך די".