אל"מ ליאון בר מוחה ז"ל
ליאון. לב זהב, אדם מלא בטוב ובנתינה, המלאך המציל של החברים וה"רובין הוד" של גדרה. בעולם של ציניות אתה היית האמת, אתה זה שלימד את כולנו איך להיות טובים יותר. הנתינה הייתה ממלאת אותך באושר ובתחושת שליחות. זה מה ששלח אותך למשימת הצלת החיים של הילדים במסיבה בשבת השחורה של ה-7 באוקטובר. לא חשבת פעמיים, הבנת שיש אנשים במצוקה, לבשת מדים, לקחת את הרכב ונסעת אל העוטף. הצלת עשרות אנשים שחייבים לך את חייהם היום. כשחזרת בערב, הספקת להגיע הביתה ולסדר לאפרת קרש לנעול את הממ"ד כי אני כבר גויסתי למילואים. עינת סיפרה לי שאמרת לה בערב שמצאת את היעוד החדש - לתרום. כמה זה מתאים לך ליאון. ביום ראשון ראית כי טוב ושצריך עוד עזרה, אז אמרת לעומר - "בוא, הולכים לעזור" ונסעת שוב ליישובי העוטף. בבוקר, התקשרת אלי ושאלת אותי מה עושים עם האנשים שמצאתה ללא רוח חיים. אמרתי לך שתפנה לבית חולים וביקשתי ממך ללכת הביתה כי זה מסוכן להיות בשטח. אבל אתה המשכת להציל חיים עד הרגע האחרון, שבו המחבל בן העוולה פגע בך ליד האנדרטה של "חץ שחור". כמה סמלי שנפלת כגיבור, במקום שבו נלחמו ונפלו כוחות הצנחנים נגד חוליות טרור פלסטיניות ומצריות, במרץ 1955, לאחר רצח של תושבי ישראל ביישובי עוטף עזה. מפקד הכוח היה אז האלוף אריאל שרון ז"ל. ליאון, נפלת על קדושת ארצנו, במקום שבו נלחמו הצנחנים. אי אפשר היה לעצור אותך! ליאון, אחי היקר, הייתה לך שמחת חיים טבעית שקשה שלא להדבק בה, אנרגיות נפלאות והחיוך הצנוע הזה שאנחנו כל כך אוהבים. תמיד מסתכל על "חצי הכוס המלאה", תמיד ראשון לעזרה, מלא באהבת חינם. גם ברגעים קשים ידעת לשים את העצב בצד ולהוציא מכל סיטואציה את הטוב ביותר. היית מקפיד לומר "מה יש לך אחי? החיים יפים!" לא אמרת אף פעם "לא", מעולם לא נתת לעצמך ליפול. וזו אחי, תכונה כל כך נדירה. ליאון.