היא הסתכלה לחיות אדם בעיניים, נאבקה בגופה ובנפשה והיא עדיין על הרגליים ועוד משחזרת את הטראומה שלה שוב ושוב - לא בשביל פרסום, אלא להעלאת המודעות לחטופות ולחטופים בכל הגילאים. בשבילי היא סמל אומץ לבנות בישראל. במצב של המלחמה הזאת היא סיפרה בבת אחת על מעל 50 ימי שבי אצל חיות האדם. אני, על האונס שעברתי בגיל צעיר שתקתי מעל ל-3 שנים ונתתי לזה להמשיך לקרות, צללתי לאובדנות ואשפוזים כי הפוגע לא קיבל את עונשו אחרי שאזרתי אומץ והתלוננתי. והיא לא שותקת, למרות שהיא יודעת שהם לא ישלמו בדיוק על מה שעשו. היא מספרת בשביל החטופות, בשביל המדינה בכל מקום שוב ושוב, נלחמת שוב ושוב. כמעט מרגיש לי שהיא נלחמת על כל מקרי אונס שקרו בישראל ובעולם, אפילו בלי לשים לב. היא נלחמת בשבילי והיא לוחמת ומגיע לה אפילו לשאת את המשואה הזאת בידיים שלה.