עדן נמרי ז"ל הייתה שחיינית מצטיינת, אך בחרה בשירות צבאי משמעותי. היא התגייסה בתחילה לקורס טיס ואחרי שפרשה, לקצונה ביחידת רוכב שמיים.

כשחדרו המחבלים למוצב נחל עוז, עדן וארבע חיילות נוספות רצו עם נשקן האישי למיגונית. שם בהחלטה אינטואיטיבית סימנה עדן לחברותיה לדרוך את הנשק ולהתחלק בין שני פתחי המיגונית.

כשהמחבלים הגיעו לפתח עליו שמרה עדן, היא ניהלה איתם קרב יריות, שאפשר לחברותיה לברוח דרך הפתח השני ולמלט את עצמן חזרה למגורים יחד עם שש תצפיתניות שם התבצרו עד ששוחררו בידי כוחות צנחנים ומגלן.

עדן נפלה בקרב עם ירי ורימונים חיים של מחבלים שטופי שנאה, אבל במותה הצילה באופן מודע את חברותיה למוצב. יכולתה לחשוב בבהירות מקפיאה ברגע האימה והחרדה, להוביל את החיילות ולקחת החלטות ובסופו של דבר להקריב עצמה הופכות אותה לגיבורה עבורי.