N12

הזיכרון שלי מלחמת יום הכיפורים

חזרה

בן שמעוני וענר שפירא ז"ל

הבחירה של משה ליאון, ראש עיריית ירושלים

אני בוחר להשיא משואה לשני גיבורים ירושלמים שמסמלים בעיניי את כלל סיפורי הגבורה של 7 באוקטובר - בן שמעוני וענר שפירא זכרם לברכה.

בן שמעוני ז״ל, בן 31 במותו. גיבור ישראל שהציל נפשות רבות ב-7 באוקטובר ולמענם מסר את שלו. בן היה נפלאות האדם: צנוע, טוב לה, אמיץ וגיבור, מלח הארץ.

לאחר שהצליח להימלט מהתופת במסיבת נובה ואיתר מקום בטוח, בחר באומץ לב ובגבורה יוצאת דופן לשוב עם רכבו לקו האש ברעים כדי להציל מבלים אחרים ולהביאם למקום מבטחים, וכל זה כשקליעי המחבלים האכזריים, שורקים סביבו. השליחות והנחישות אותה הרגיש באותם רגעים, עלו על הכל.

הציר בו נסע עם האנשים אותם חילץ, היה מרושת במחבלים לכל אורכו. עובדה זאת לא מנעה ממנו, באומץ רב, לנהוג בנחישות במסלול האימה, למען מטרה אחת - להציל אנשים מאימת המרצחים. לאחר שעשה זאת בהצלחה 3 פעמים, בפעם הרביעית, בן לא הצליח להימלט מהירי הכבד של המחבלים ולצערנו, נרצח. במשך 5 ימים הוגדר כנעדר, ולאחריהם, התקוות לסימן חיים ממנו התפוגגו.

אהבתו של בן לירושלים הייתה רבה ועמוקה. הוא הכיר את בת זוגו, ג׳סיקה אלטר בירושלים לפני כ-6 שנים ומאז יחדיו, יד ביד, כשהיא לצידו, הוא פתח עסקים מצליחים ובולטים בעיר הבירה, בחייו, היה דמות אהובה ומיוחדת מאוד על כל מי שנפגש עמו וזכה להכיר אותו, ודמות מוערכת בענף העסקים בירושלים ובכל הקשור לפיתוח הרוח הצעירה בה.

בן שמעוני הוא הישראלי היפה. אחד מגיבורי המלחמה שנחקקו בלבי. יהי זכרו ברוך

ענר אלקים שפירא ז"ל, בן 22 במותו, היה חודש בלבד לפני שחרורו מצה“ל, שם שירת כלוחם בפלוגת עורב של סיירת הנח"ל. הוא התגורר עם משפחתו בשכונת ארנונה בירושלים, וביום שישי, השישה באוקטובר, שב לחיק משפחתו במסגרת חופשת שמחת תורה. בתום ארוחת שבת, נפרד מהוריו לטובת בילוי עם חבריו במסיבת ׳הנובה׳ ברעים.

כשהחלה מתקפת הטרור, ענר ושלושת חבריו החלו בנסיעה לרעים, ותחת אש כבדה הם עצרו בסמוך למיגונית, בה היו עשרות צעירים שנמלטו משדה הקטל במסיבה.
בקור רוח יוצא דופן, כשהוא ללא נשק ובלבוש אזרחי, ענר שבר בקבוק בירה כדי להשתמש בו כנשק להגנה ונעמד איתו בכניסה למיגונית, ובכך חסם את הכניסה והרתיע את המחבלים תאבי הדם מלנסות לחדור לתוכה.

שבע פעמים זרקו המחבלים רימונים למיגונית, ונתקלו ב׳חומת ענר׳ שהשליך אותם החוצה. מהרימון השמיני ענר נפצע אנושות, ולאחר זמן קצר מת מפצעיו, ואז חדרו המחבלים למיגונית וגררו מתוכה באלימות אנשים ששרדו את המתקפה וחטפו אותם. כולנו מתפללים לשלומם ושובם של כל החטופים הביתה במהרה ולשלום.


ענר, לחם את קרב חייו במקום בו היה אמור לרקוד, לשמוח וליהנות, והיטיב לתאר זאת אביו, משה כשסיפר - ״ענר נקלע לשעת גורל והפך אותה לשעת יעוד.״

גבורה של לוחם אמיץ וחסר פחד שממש לאחרונה (12 במרץ) אמור היה לחגוג את יום הולדתו. יהי זכרו ברוך