חברי קיבוץ בארי ששרדו את השבעה באוקטובר. חטפו את המכה הקשה ביותר מבין כל הקיבוצים והישובים. 100 נרצחים, 31 חטופים, 1,100 פצועים בגופם או בנפשם, 120 בתים ובניינים שנשרפו ונהרסו קליל. ובכל זאת הם פועלים יום יום למען החטופים, משמרים את הקהילה, מנציחים את הנרצחים והטבח, פועלים למען השבת הביטחון לעוטף בכך שאינם שבים לגור בקיבוץ, ויחד עם זאת היו הראשונים לקום, לעמוד על רגליהם, לפתוח מחדש את בית הדפוס, החקלאות ושאר ענפי הקיבוץ ולהוות דוגמא והשראה לכלל ישובי העוטף בפרט ומדינת ישראל ככל. ולמה זה? כי כולנו בארי!