לפני כ-40 שנים הזוג סייע בטיפול בתינוק נטוש עם תסמונת דאון מביה"ח הלל יפה. בעקבותיו הובאו לבית המשפחה עוד תינוקות וילדים שנזקקו לחיק משפחה. הם גדלו עם בני המשפחה כאחים לכל דבר. עם הכרת שרת הרווחה דאז, הגב' נמיר, באיכות הטיפול הרחב והמקצועי, היום ישנה מסגרת בה 130 ילדים וצעירים עם מוגבלות שכלית ובעיות התנהגות. רוב בני המשפחה מגוייסים לעבודה במסגרת ועושים זאת מתוך תחושת שליחות ואהבה רבה. הפנאי עשיר וכולל מיזם מוזיקלי המושמע בערוץ 24, ריקוד עם ילדי הקיבוץ, השתתפות בצופים, התנדבות בצה"ל והשמחה ניכרת נל פני הדיירים. זו מסגרת בה תמיד תור המתנה ונרתמת לאתגרים מורכבים של האוכולוסיה המיוחדת. לודה מארחת על שולחנה ילדים ללא עורף משפחתי. כמי שפיקחה על המסגרת, אני רוצה להודות על קיומה ועל מסירות, מקצועיות ומשפחתיות הצוות בטיפול בדיירים. יישר כח להם.